אנחנו במצב חירום

סיכום על מצב החירום האקלימי והאקולוגי.

שימו לב

לא קל להתוודע להרס העולם שלנו. זה לא פשוט לעכל את הסכנות לעתיד שלנו, של ילדינו ושל החיים על פני כדור הארץ.
מומלץ לעבור את זה עם תמיכה, וניתן להצטרף למרחבי תמיכה שונים.
אנחנו מאמינים שחשוב לדעת את האמת כדי לפעול עכשיו, יחד.

חלק ראשון: זה מצב חירום >

“אנחנו במצב חירום פלנטרי” – פרופסור ג’יימס הנסן, מנהל לשעבר של מכון גודרד לחקר החלל בנאס”א.
“זה מצב חירום ובשביל מצבי חירום אנחנו זקוקים לפעולות חירום” – באן קי-מון, המזכ”ל לשעבר של האו”ם.
“פעלו עכשיו כדי להציל את הכוכב והעתיד שלנו ממצב החירום האקלימי” – אנטוניו גוטרס, מזכ”ל האו”ם

בעקבות פעולות אזרחיות המוניות, מדינות החלו להכריז על מצב חירום אקלימי ואקולוגי במאי, יוני ויולי 2019. ביניהן בריטניה, אירלנד, פורטוגל, ארגנטינה ומדינת הבירה באוסטרליה. בנוסף, מאות מועצות, ערים ומחוזות ברחבי העולם גם הם הכריזו על מצב חירום אקלימי ואקולוגי.

דוח האו”ם מ-2018 הצהיר שהאנושות חייבת לפעול במהרה כדי לשמור את ההתחממות הגלובלית מתחת ל-1.5 מעלות ולנסות להימנע מהשפעות קטסטרופליות על החיים בכדור הארץ. דוח נוסף של האו”ם מתריע שהממשלות צריכות להגדיל את מאמציהן פי 5 כדי לעמוד ביעד זה.

דוח בין-ממשלתי מ-2019 מזהיר שהטבע בצניחה גלובלית חסרת תקדים בהיסטוריה של האנושות, וקצב הכחדת המינים מואץ. “הראיות המוחצות, מטווח רחב של שדות ידע שונים, מציגות תמונה מאיימת.” אמר סר רוברט ווטסון, יושב ראש הפלטפורמה הבין-ממשלתית למגוון ביולוגי של האו”ם. “בריאות המערכות האקולוגיות שאנחנו וכל שאר המינים תלויים בהם, מידרדרים במהירות גבוהה יותר מאי פעם. אנחנו שוחקים את עצם היסודות של הכלכלות, הפרנסה, ביטחון המזון, הבריאות ואיכות החיים שלנו ברחבי העולם.”

“אנו ניצבים כעת בפני סכנה קיומית ישירה.” הזהיר אותנו מזכ”ל האו”ם בסוף 2018. “החלק המטריד הוא שהוזהרנו. מדענים אמרו לנו כבר עשורים. שוב ושוב.”

ב-1992 איגוד המדענים המודאגים, הכולל את מרבית זוכי פרס נובל במדעי החיים, פרסם את “אזהרת מדעני העולם לאנושות”. במכתב זה הם התריעו שעלינו לעצור את הרס הסביבה ולשנות את יחסנו לכדור הארץ ולחיים בו. הם תיארו כיצד אנחנו מתקרבים במהרה לגבולות של מה שהכוכב יכול לספוג ללא נזק משמעותי ובלתי הפיך. הם הפצירו שנקצץ בפליטת גזי חממה, ניסוג משימוש בדלקי מאובנים, נפחית כריתת יערות ונהפוך את המגמה של קריסת המגוון הביולוגי.

ב-2017 כ-15,000 מדענים חתמו על מכתב חדש ודוחק יותר, ובו הזהירו ש “כדי למנוע סבל נרחב ואובדן מגוון ביולוגי קטסטרופלי, האנושות חייבת לאמץ חלופהה מקיימת יותר סביבתית מאשר ‘עסקים כרגיל’. מרשם זה נוסח היטב על ידי המדענים המובילים בעולם לפני 25 שנה, אבל ברוב המובנים, לא הקשבנו לאזהרתם. בקרוב יהיה מאוחר מדי לשנות את מסלולנו הכושל, והזמן אוזל. אנחנו חייבים להכיר בכך, בחיי היומיום שלנו ובמוסדות הממשל שלנו, שכדור הארץ, עם כל החיים בו, הוא ביתנו היחיד”.

ב-2019 יצאה אזהרה נוספת, ברורה ונחרצת, בשם “אזהרת מדעני העולם לגבי מצב חירום אקלימי”, שנפתחה כך: “למדענים ישנה החובה המוסרית להזהיר בבהירות את האנושות לגבי כל איום קטסטרופלי…. אנו מכריזים, עם יותר מ-11,000 מדענים חתומים מרחבי העולם, בבירור ובאופן חד-משמעי, שכדור הארץ ניצב מול מצב חירום אקלימי”.

יום החריגה של כדור הארץ , שב-2019 התרחש בתחילת אוגוסט, מסמן לנו ש-5 חודשים מהשנה אנחנו במשיכת-יתר של משאבי כדור הארץ ובחריגה מיכולת ההתחדשות שלהם. זה מתבטא בדלדול מערכות אקולוגיות ובהצטברות מזהמים. עם השנים יום החריגה מתרחש מוקדם יותר ויותר.
ארבעה גבולות פלנטריים שנקבעו על ידי מדענים נפרצו על ידי פעילות אנושית, שניים מהם נחשבים ל”גבולות ליבה” שחריגה מהם עלולה לדחוף את מערכת כדור הארץ למצב חדש שהוא “משמעותית פחות ראוי להתיישבות, פוגע במאמצים להפחית עוני ומוביל להידרדרות של רווחה אנושית בחלקים רבים של העולם, כולל במדינות עשירות”.
השפעתנו על הסביבה היא כה מאסיבית שגיאולוגים רבים תומכים בסיווג של התקופה הנוכחית כתקופה גיאולוגית חדשה – ה”אנתרופוקן” – התקופה שבה הקרקע, הימים והאקלים של כדור הארץ מושפעים בעיקר מפעילות אנושית. החוקרים סיכמו: “ברור שהיקף השינוי הגדול, המהיר והגלובלי שמיוחס לאמצע המאה ה-20 הוא השלב הברור ביותר לשקול כנקודת ההתחלה לתקופת האנתרופוקן”.

למרות כל האזהרות – היופי, מגוון החיים, האוויר, המים, היערות והאדמה מזוהמים ומדלדלים.
הגיע הזמן לפוליטיקה, כלכלה וחקלאות שעובדות יחד עם המערכות תומכות-החיים של הטבע, מעריכות את מורכבותן וגבולותיהן ואת חשיבותן לחיינו לרווחתנו ולקיום הדורות הבאים. הגיע הזמן לחזור לשייכות מלאה וליחסים בריאים ובלתי נפרדים עם כדור הארץ.

חיזוק הקהילה, שיקום הטבע ונסיגה מדלקי מאובנים הם פתרונות למשבר האקלים, למשבר האקולוגי ולמשבר החברתי שבהם אנו מצויים. כאשר פתרונות אלו מתוכננים כראוי, הם הולכים יד ביד עם טיפוח איכות החיים ועם קידום יעדי הפיתוח בר-הקיימא של מדינות העולם, כגון הפסקת העוני והרעב דאגה לבריאות, השכלה ומים נקיים לכולם.

“יש לנו הכלים לעשות את פעולותנו אפקטיביות,” אמר מזכ”ל האו”ם ב-2018. “מה שעדיין חסר לנו – אפילו אחרי הסכם פריז -זו המנהיגות והשאפתנות לעשות את מה שנחוץ.”
המערכת הפוליטית הנוכחית שלנו סבוכה באינטרסים צרים, ואינה בנויה לתכנן לטווח ארוך, לפעול בתעוזה או לקבל החלטות מושכלות בסדר גודל התואם את המשבר.
הבסיס להבנה שזהו מצב חירום היא שאנחנו חייבים לפעול כל עוד אפשר. קמפיינים רגילים כבר אינם התגובה המתאימה. אנו זקוקים להתגייסות בסדר גודל של מלחמות עולם – למען החיים. הזמן לזה הוא עכשיו.

חלק שני: הבית שלנו בוער

מה קורה ומדוע? >

במאה השנים האחרונות, הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ עלתה ב-1.1 מעלות צלזיוס. מרבית ההתחממות התרחשה ב-35 השנים האחרונות. גלובלית, ארבע השנים עד 2019 היו החמות ביותר מאז תחילת המדידות, ו-20 השנים החמות ביותר התרחשו כולן בתוך 22 השנים האחרונות. העולם לא היה חם כל-כך ב-130,000 השנה האחרונות, והוא ממשיך להתחמם בקצב חסר תקדים. מחקרים שנערכו בנאס”א ומחקרים נוספים בחנו את קצב ההתחממות של ימינו וראו שאין דומה לה ב-11000 השנים האחרונות.
הסיבה להתחממות ידועה למדע כבר מעל למאה שנה, והיא פליטה של גזי חממה לאוויר כתוצאה משריפת דלק. מודלים אקלימיים צפו במדויק את ההתחממות הזו כבר לפני 50 שנה. המשך שימוש בנפט, גז ופחם יגרמו להתחממות כדור הארץ ב 3 מעלות עד 2080. בארץ צפויות טמפרטורת של מעל 33 מעלות במשך 130 יום בשנה, צפויים שרבים שיימשכו 30 יום כל אחד, וכמות הגשם תרד ב-20%.

לכן, כשאתם שומעים בחדשות “שהשנה הייתה השנה הכי חמה מאז תחילת המדידות”, זכרו שזו כנראה השנה הכי קרה שתחוו בעתיד הנראה לעין, מכאן והלאה רק ילך וייעשה חם יותר.

איור 1

איור 1. הטמפרטורה הממוצעת של כדור הארץ מאז 1850, המראה התחממות של 1.1 מעלות צלזיוס ב 100 השנים האחרונות. הקווים השונים מייצגים נתונים ממרכזי מחקר שונים. ניתן לראות שהנתונים מהמקורות השונים ממתיישבים היטב זה עם זה.

כבר למעלה ממאה שנה שידוע שגזים מסוימים (מים, פחמן דו-חמצני, מתאן, חנקן דו-חמצני ועוד) כולאים חום שנפלט מכדור הארץ, ואלה נקראים גזי חממה. פחמן דו-חמצני הוא הגז המשמעותי ביותר מקבוצת הגזים האלה והוא נוצר כתוצאה משריפת דלק, גז ופחם. במאה השנים האחרונות ריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר עלה כמעט ב-50% כתוצאה משריפה של דלקים על ידי האדם. ריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר הוא הכי גבוה שהיה בכדור הארץ ב-3 מיליון השנים האחרונות. בפעם האחרונה שריכוז הפחמן הדו-חמצני היה כל כך גבוה, הטמפרטורה בכדור הארץ הייתה חמה כל כך שגרינלנד הייתה ללא קרח, ומפלס הים היה גבוה בכ-10 מ’.

נכון לשנת 2013, עיקר הפליטות הגיעו מאנרגיה – 72% (בעיקר: חשמל וחימום – 31%, ייצור – 12.4%, תחבורה – 15%), והשאר: חקלאות – 11% ותהליכים תעשייתיים – 6%. ראוי לציון שפליטות מחקלאות שאינן פחמן דו-חמצני (מתאן וכדומה) הן כ-56% מכלל הפליטות לאטמוספירה.

התצפיות (השפעת גזי חממה, עליית ריכוז גזי חממה, התחממות כדור הארץ ועוד) והמודלים (שכבר לפני 50 שנה חזו במדויק את מידת ההתחממות היום) מאשרים פעם אחר פעם את המסקנה שכדור הארץ מתחמם מאחר שהאנושות שורפת דלק. הוודאות הגבוהה הזו הובילה לקונסנזוס רחב בקרב הקהילה המדעית בכל העולם שיש דחיפות לעצור את השימוש בדלקים מזהמים ולעבור לאנרגיה מתחדשת.

גלי חום

ימי החום הקשים (10% החמים ביותר) מתרבים בהדרגה בעשורים האחרונים. בחמישים השנים האחרונות נוספו עוד 30 יום של ימי חום קשים (לעומת 10% הגבוהים ביותר בשנת 1970). ב-18.8.20 נמדדה הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה מעולם (54.4 מעלות בעמק המוות בארה”ב).

ברחבי העולם, חישובים מראים שהסבירות לגלי חום קיצוניים ושוברי שיאים גדלה משמעותית (לדוגמה, סוריה 2010, קוריאה 2013, קליפורניה 2014, בריטניה 2018 ). בתוך כך, אלה שנמצאים תחת סכנה מוגברת הם זקנים, ילדים, ועובדי חקלאות ובניין. בנוסף, מרחבים עירוניים חווים תופעה מוגברת של “איי חום עירוניים”, ומיזוג הבניינים המוגבר תורם להתחממות חיצונית של העיר.

מחקר מ-2018 מראה כמה גלי חום קטלניים יכולים להגביל את שטח המחיה של אחד האזורים המאוכלסים ביותר בעולם. המחקר סיכם בכך שהמשך שריפת דלקי מאובנים תוביל לחום קיצוני שיחרוג מ”הסף שחקלאים סינים מסוגלים לעמוד בו בזמן שהם עובדים בחוץ”.

דוח של ארגון העבודה העולמי באו”ם סיכם שאובדן פריון העבודה העולמי כתוצאה ממכות חום יהיה שווה ערך לאובדן של 80 מיליון עבודות במשרה מלאה, עם הפסדים כלכליים שיטפסו מ-280 מיליארד דולר ב-1995 ל-2,400 מיליארד דולר ב-2030, וכל זאת תחת ההנחה שנייצב את ההתחממות הגלובלית ברמה של מעלה וחצי בלבד.

ב-2015 מדינות אסיה סבלו ממכת חום קטלנית, עם טמפרטורות מעל 50 מעלות, ומעל 3,400 הרוגים דווחו בהודו ובפקיסטן בלבד. מחקר מ-2017 מראה שאפילו התחממות גלובלית של 2 מעלות תגביר את תדירות מכות החום הקטלניות האלה למאורע שנתי קבוע.

בקיץ 2003 פגע באירופה גל חום שעל-פי חישובים הביא למותם של 70,000 אנשים. אם נמשיך לשרוף דלקי מאובנים, עד 2040 גל חום קיצוני שכזה יהיה הקיץ הממוצע באירופה, ועד 2060 כמעט כל קיץ יהיה חם יותר ממנו, כמו שניתן לראות בגרף הבא:

גרף התחממות אירופה

במזרח התיכון ובצפון אפריקה מספר הימים החמים באופן קיצוני הוכפל מאז 1970. ישראל מתחממת פי 1.5 יותר מאשר הממוצע העולמי. בישראל, בתרחיש עסקים כרגיל, המודלים צופים שב-2070 יהיו 130 יום בשנה של טמפרטורות מעל 33 מעלות. שרבים יימשכו 30 יום ברצף. דוח של השירות המטארולוגי הישראלי צופה שכמות הגשם בישראל תרד ב-20% אחוז.

מחקר שנעשה במכון קפריסין מצא שגם אם כדור הארץ יתחמם בממוצע רק ב-2 מעלות ביחס לעידן הטרום תעשייתי, הטמפרטורות בקיץ יעלו משמעותית. עד 2050, בעונות החמות ביותר, טמפרטורות הלילה לא ירדו מתחת ל-30 מעלות, ובזמן היום הן עשויות לעלות עד 46 מעלות. עד סוף המאה, טמפרטורות באמצע יום חם עשויות לטפס ל-50 מעלות.
גלי חום יתרחשו בתכיפות גבוהה פי 10 מאשר היום, ומספר הימים החמים-במיוחד בשנה יגדל מ-16 ל-80 עד אמצע המאה, ול-118 ימים עד סוף המאה, גם אם פליטות גזי החממה העולמיות ירדו אחרי 2040.
“אם האנושות תמשיך לשחרר פחמן דו-חמצני כפי שנעשה כיום, אנשים שגרים במזרח התיכון ובצפון אפריקה יאלצו לצפות לכ-200 ימים חמים במיוחד” אומר פאנוס האדיג’ינקולאו, פרופסור במכון קפריסין ומומחה לשינוי אקלים.

בצורות >

גרעונות במים גדלו בקצב כפול כמעט מהקצב של גידול האוכלוסייה במאה העשרים.
מחזור המים העולמי מקצין עקב שינוי האקלים, כך שאזורים עשירים במים נעשים עשירים במים עוד יותר, ואזורים יבשים נעשים יבשים עוד יותר. דוח של האו”ם משנת 2018 מדגיש כי לפי הערכה חיים כיום 3.6 מיליארד בני-אדם (כמעט מחצית מאוכלוסיית העולם) באזורים החשופים לסכנת מחסור במים חודש בשנה לפחות, ומספר זה עלול לעלות ל-4.8–5.7 מיליארד עד 2050.

הטמפרטורות העולות עתידות להפשיר לכל-הפחות שליש מקרחוני ההימלאיה עד סוף המאה, גם אם נגביל את עליית הטמפרטורה למעלה וחצי. המסת קרחונים הן באנדים והן בהימלאיה מאיימת על אספקת המים של מאות מיליוני בני-אדם החיים במורד-הזרם.

בצורת חמורה בקייפטאון ב-2018 הובילה להגבלות קשות על אספקת המים. העיר הייתה קרובה מרחק של ימים אחדים בלבד למצב של הפסקת מים מוחלטת. מדעני אקלים חישבו ומצאו שתדירות של בצורות בדרגה כזו עלתה בעקבות שינוי האקלים מפעם ב-300 שנה לפעם במאה שנה. במקרה של התחממות של 2 מעלות, תגדל לפעם ב-33 שנה.

שריפות >

באזורים רבים בעולם ההתחממות מובילה לאירוע חום קיצוניים שמובילים לשריפות יער נרחבות. מערב ארה”ב, אוסטרליה והחבל הארקטי חוות את שריפות היער החמורות בתולדותיהם. כמות הפחמן הדו-חמצני ששוחררה לאטמוספרה בעקבות השריפות בחוג הארקטי ביוני 2019 היתה גדולה יותר מכל הכמות המדודה המצטברת כתוצאה משריפות עונתיות שם בשנים 2010–2018 ביחד. מדובר על ריכוז שווה ערך לפליטה של 36 מיליון מכוניות בשנה.

השריפות האחרונות (קיץ 2019) בחוג הארקטי תורמות לעלייה נוספת בטמפרטורות, בשל שחרור כמויות אדירות של פחמן דו-חמצני, עשן ופיח לאטמוספרה, מעבר לכך שצמצמו מאוד את כפור-העד ( permafrost ). מדעני נאס”א מסבירים כי העשן המשתחרר מהשריפות קולט אור שמש ומחמם את האטמוספירה. כאשר הפיח נוחת על הקרח או השלג נלכד שם עוד חום, ובכך תהליכי ההמסה מואצים.

יחד עם זאת, צריך להסתכל על הדברים בפרספקטיבה רחבה – שחרור הפחמן הדו-חמצני ע”י שריפות ענק עדיין נמוך משמעותית בהשוואה לנזק שגורמת שריפת דלק מאובנים.

עליית פני הים >

גובה פני הים עולה במהירות בעשורים האחרונים. עליית גובה פני הים נגרמת על ידי שני משתנים מרכזיים הקשורים להתחממות הגלובלית: המים הנוספים מהפשרת שכבות קרח יבשתיות וקרחונים וכן מהתפשטותם של מי הים ככל שאלה מתחממים. עליית פני הים תגרום להצפת קרקעות נמוכות, איים וערי חוף סביב העולם.

המודלים צופים שעד 2070 פני הים יעלו בכ-60 ס”מ. אמנם מספר זה נשמע קטן, אבל עלייה של 60 ס”מ תוביל להריסתן של אלכסנדריה (מצרים), עדן (תימן), אמסטרדם (הולנד) וונציה (איטליה). עלייה כזו תגרום ל-300 מיליון איש לאבד את בתיהם. האזורים שייפגעו הכי הרבה הם: סין (אזור שנגחאי), דרום הודו ובנגלדש.

בזמן שגובה פני הים יעלה מהר יותר ב-25 עד 30 השנים הקרובות, הצפות הקשורות בגאות ושפל צפויות להתרחש לעיתים קרובות הרבה יותר ולגרום לפגיעה חמורה בקהילות השוכנות ליד חופים ואף להפוך אזורים מסוימים לבלתי ניתנים לשימוש – כל אלו במסגרת הזמן שנמשכת משכנתה ביתית ממוצעת.

מערכת האקלים כוללת מרכיבים בעלי זמן תגובה שונה. הקרח והאוקיינוסים מגיבים לאט יותר מהאוויר. ולכן מלוא העוצמה של ההתחממות של המאה השנים האחרונות עדיין לא מורגשת; גם אם נפסיק לשרוף דלקים, ההתחממות תמשיך להתרחש בעשורים ובמאות השנים הקרובות. עליית מפלס הים פועלת בצורה דומה; עליית פני הים ארוכת הטווח ה”נעולה” היא תהליך בלתי-נראה, פועל יוצא של פליטות הפחמן וההתחממות העכשווית שתבוא לביטוי בשנים הבאות. המחקר האחרון מצביע על כל שעל כל מעלת פרנהייט שעולה כתוצאה מההתחממות הגלובלית, גובה פני הים הממוצע העולמי יעלה כמעט ב-1.5 מטר. זה מיתרגם לעלייה של כ-30 ס”מ בעשור.

שכבות הקרח היבשתיות באנטארקטיקה ובגרינלנד כאחת מאבדות מסה מאז שנת 2002. שתי שכבות הקרח חוות האצה באובדן מסת הקרח מאז 2009. אנטארקטיקה מאבדת פי שישה יותר קרח מדי שנה כיום מאשר איבדה לפני 40 שנה.

בשנת 2014 צוות של נאס”א גילה שחלק משכבת הקרח במערב אנטארקטיקה כבר החלה לעבור מה שהם כינו קריסה “בלתי ניתנת לעצירה” שתוביל לעלייה של פני הים במטר אחד לפחות. אם נמשיך בהתחממות נעורר את קריסתם של מדפי קרח נוספים.

“פני הים עולים בקצב גבוה בהרבה מבעבר ושכבת הקרח בים הארקטי מתכווצת במהירות גבוהה מההערכות. לרוע המזל, כיום הנתונים מראים לנו שלא הערכנו נכונה את גודלו של המשבר האקלימי בעבר” – סטיבן רמסטורף, פרופסור לפיסיקת האוקיינוסים.

כישלון יבולים >

מצבי קיצון תכופים וחמורים יותר הקשורים במים, וביניהם בצורות והצפות, משפיעים על התוצרת החקלאית, בעוד שעליית הטמפרטורות מתורגמת לעלייה בצריכת המים במגזרים החקלאיים. עד שנת 2050, שקיעת קרקע ושינויי אקלים צפויים להביא לנפילה של 10% בתנובת היבולים ובאזורים מסוימים על הגלובוס יכול להגיע שיעור הירידה בתנובה ל-50%.

“כבר חזינו בהשפעות שינויי האקלים על חקלאות. כבר הערכנו מהי מידת שינוי האקלים שהאנושות יכולה להסתגל אליה. ישנם דברים רבים שאיננו יכולים להסתגל אליהם אפילו בעלייה של 2 מעלות. במקרה של עלייה ב-4 מעלות, ההשפעות חזקות מאוד, ואיננו מסוגלים להסתגל אליהן”. –ד”ר רייצ’ל וורן, אוני’ מזרח אנגליה (University of East Anglia).

מספרם של אסונות הטבע הקיצוניים הקשורים לאקלים, כולל מקרי חום קיצוניים, בצורות, הצפות וסערות, הוכפל מאז תחילת שנות ה–90, ובממוצע 213 מופעים כאלה מתרחשים כל שנה במהלך התקופה 1990–2016. אלו פוגעים בפריון החקלאי ותורמים לגירעון בזמינות מזון, והם בעלי השפעות הרסניות, כגון טיפוס מחירי המזון ואובדן הכנסה המקטינים את גישתם של אנשים למזון.

אנשים ב-51 מדינות וטריטוריות צפויים לעמוד בפני אי-ביטחון תזונתי חריף או חמור מכך, כזה הדורש פעולת-חירום מיידית. מספר הסובלים מאי-ביטחון תזונתי בינוני עד חריף בדרום-מזרח אסיה הגיע ל-97 מיליון ב-2015, 108 מיליון ב-2016
ו-124 מיליון ב-2017.

הסיכון שמזג אוויר קיצוני יפגע בכמה מאזורי ייצור המזון המשמעותיים בעולם בו בזמן עלול לשלש עצמו עד 2040 (מאירוע המתרחש אחת ל-100 שנים, לאירוע המתרחש אחת ל-30 שנה).

מחקר שפורסם לאחרונה והתבונן בהשפעת שינויי האקלים על תפוקת המזון של ארבע יצאניות התירס הגדולות, שאחראיות כיום ליותר מ-85% מייצוא התירס העולמי, גילה ש”ההסתברות לאובדן בו בזמן של 10% בתנובה החקלאית במדינות הללו קרובה ל-0% לכל שנה נתונה כיום, אבל היא עולה ל-7% בתרחיש של התחממות של 2 מעלות ול-86% במקרה של התחממות ב-4 מעלות.

בריאות >

אחד מירחוני הבריאות המובילים בעולם, לאנסט (Lancet), פרסם סקירה רחבה שמסקנתה הייתה כי שינוי האקלים מציב את “האיום הבריאותי העולמי הגדול ביותר של המאה ה-21”. זאת הן בשל ההשפעות הישירות של אירועי מזג אוויר קיצוניים והפגיעה העקיפה במערכות החברתיות והסביבתיות שמחזיקות אותנו.

כל סוגי הזיהום היו אחראים ב-2015, לפי ההערכות, למותם של 9 מיליון איש בטרם עת – 16% מכלל התמותה ברחבי העולם – וגם ל-268 מיליון שנות חיים במוגבלות. אם כן, זיהום הוא הגורם הסביבתי הגדול ביותר בעולם למחלות ולמוות בטרם עת. ככל שהעולם נעשה חם יותר וצפוף יותר, המנועים שלנו ממשיכים לייצר פליטות מזהמות, ולחצי מהעולם אין גישה לדלקים נקיים ולטכנולוגיות נקיות (כתנורים, מנורות וכו’), האוויר שאנו נושמים נעשה מזוהם באופן מסוכן: תשעה מתוך עשרה אנשים כיום נושמים אוויר מזוהם, והדבר הורג שבעה מיליון אנשים מדי שנה (זיהום אוויר סביבתי: 4.2 מיליון מקרי מוות, זיהום אוויר ביתי: 2.8 מיליון מקרי מוות). ביטויים מקומיים של שינוי האקלים – בעיקר טמפרטורה, מצב אטמוספרי ומשטר רוחות – משנים את הפיזור המרחבי של מזהמי אוויר מסוימים ואת משך הפירוק שלהם. מזהמים מסוימים, כגון אוזון, עשויים לשהות זמן רב יותר בשכבות הקרובות לקרקע ולהגביר את היקף התחלואה

ההשפעות הבריאותיות של שינוי האקלים כוללות עלייה במחלות של מערכת הנשימה, אלרגיות (בשל גידול מואץ של צמחים מסוימים, עלייה בריכוז האבקנים והתארכות תקופת נוכחותם באוויר, פירוק שלהם לחלקיקים קטנים החודרים לעומק מערכת הנשימה, כמו גם נוכחות מוגברת של עובש וקרדיות), החמרה במחלות ריאה (בין היתר, עקב התרבות של סופות אבק כתוצאה מהתייבשות האדמה), עלייה בתמותה של חולי ריאות (בעיקר בשל גלי חום), עלייה בתדירות התקפי לב (בעיקר בשל ריכוזים גבוהים של אוזון). העלייה בריכוז גזי החממה פוגעת בעיקר בזקנים, ילדים ואנשים משכבות סוציו-אקונומיות מוחלשות. הסיכון ממחלות הנישאות על-ידי חיידקים, נגיפים או טפילים, כגון מלריה או קדחת דנגי, צפוי לעלות בתרחישי התחממות של 1.5°C או 2°C. העלות הכוללת של השפעות הבריאותיות והמוות באירופה הנגרמים מזיהום אוויר, כולל הערכת עלויות מוות בטרם עת, עומד על 1.575 ביליון דולר, ע”פ ארגון WHO.

דוח האו”ם 2019 מסכם: לשינויי האקלים יהיו השלכות הרסניות לאנשים בתנאי עוני. אפילו תחת התרחיש האפשרי הטוב ביותר, מאות מיליונים יתמודדו עם אי-ביטחון תזונתי, הגירה כפויה, מחלות ומוות. שינוי האקלים מאיים על עתיד זכויות האדם ומאיים לבטל את ההתקדמות של 50 השנה האחרונות בבריאות עולמית ובהפחתת העוני. לעומת-זאת, דוח בכתב-העת הרפואי, לנצט, מדגיש שהתמודדות נכונה עם המשבר תביא גם לשיפור עצום בבריאות הציבור ברחבי-העולם.

פליטים >

משאבים טבעיים מצומצמים, כגון מי שתייה, עלולים להיות בעייתיים במיוחד באזורים מסוימים בעולם. חוסר ביטחון תזונתי, בשל פגיעה ביבול ב”נקודות חמות” שבהן תנאי האקלים יהיו קיצוניים (חם ויבש מדי, או קר ורטוב מדי), יקשה על הישרדות האוכלוסייה. בנוסף, שינוי האקלים גורם לשיטפונות פתאומיים ועוצמתיים בתדירות גבוהה יותר מבעבר. כל אלה יגרמו לרבים לעזוב את בתיהם ולעתים גם את ארצם, בשל אי-יכולת התאמה לתנאים המשתנים. בנוסף, התחרות על משאבי טבע מידלדלים עלולה להצית קונפליקטים בין קהילות ולהחמיר עוד יותר מצבים שכבר עכשיו הם רגישים ובעייתיים. בשנת 2017 נמנו 16.1 מיליון אנשים שנאלצו לשנות את מקום מגוריהם בשל סיבות הקשורות לאקלים. ההערכה היא כי בעשור האחרון יותר מ-20 מיליון אנשים נאלצו להגר בתוך מדינתם בגלל אסונות טבע המונעים ממשבר האקלים, כלומר אדם אחד בכל שתי שניות. הגירה פנימית לערים עלולה לגרום ללחץ מוגבר על תשתיות, צפיפות קשה וכתוצאה מכך תסיסה ולחימה, כפי שקרה בסוריה בעשור הקודם. ההערכה היא כי ב-2050 150–200 מיליון יאלצו לעזוב את ביתם בשל מדבור, עלייה בפני הים או שינויים קיצוניים אחרים באקלים המקומי. האוכלוסיות שייפגעו ביותר הן דווקא אלו שלא היה להם חלק בגרימת שינויי האקלים, והן נעדרות יכולת כלכלית להתמודד עם האתגר העצום.

חלק שלישי: הכחדה המונית

מבוא >

לא ניתן לדבר על האיום/הסכנה לאנושות כתוצאה מהמשבר האקלימי ללא התייחסות לאיום זה גם כתוצאה מאובדן מגוון ביולוגי ושירותי המערכת האקולוגית. דוח 2019 של הפלטפורמה הבין-ממשלתית למגוון ביולוגי מראה שפעולות אנושיות מאיימות בהכחדה עולמית על יותר מינים היום מאשר אי פעם בהיסטוריה של האנושות. כ-25% ממיני הצמחים ובעלי החיים הנחקרים נמצאים בסכנת הכחדה, מיליון מינים כבר צפויים להיכחד בעשורים אלו ממש. אם לא ייעשו פעולות רדיקליות לשינוי, קצב ההכחדה ימשיך להאיץ. כבר היום קצב הכחדת מינים הוא 100 עד 1000 מונים גבוה יותר מהקצב המוכר של הכחדה בהיסטוריה של כדור הארץ לפני השפעת האדם.

ניכרת צניחה משמעותית לא רק במספר המינים אלא גם בגודל אוכלוסייה של מינים שונים. דוח של הקרן העולמית לשימור חיות הבר מ-2018 עקב אחר אוכלוסיות של אלפי מינים של בעלי-חוליות ברחבי העולם ומצא צניחה ממוצעת של 60% בגודל האוכלוסיות בין 1970 ל-2014 – תוך 44 שנה. הירידה באוכלוסיות מינים ניכרת ביותר באזורים הטרופיים ובמיוחד בדרום אמריקה ובמרכזה, שם יש ירידה של 89% מאז 1970.

נתונים אלו ורבים אחרים גרמו לרבים בקהילה המדעית להגדיר את אובדן המגוון הביולוגי כיום כאירוע “ההכחדה ההמונית השישית”, “הכחדת האנתרופוקן” או “השמדה ביולוגית”’, הנובעת מפעולות אנושיות.

חשיבותו של המגוון הביולוגי לבני האדם באה לידי ביטוי במספר תחומים כמו מזון, בריאות וגם כלכלה, שלמעשה מתבססת על משאבים טבעיים. לפי הערכות, הטבע מספק שירותים שווי-ערך ל-125 ביליון דולר בשנה. כמו כן, מערכות פלנטריות יציבות הן אלו שאפשרו את התפתחותו של המין האנושי. כאשר המערכות הטבעיות מתחילות להתערער, נשאלת השאלה האם המשך קיומו והתפתחותו של המין האנושי אפשרי.

מלבד הכחדת מינים, ישנו ניצול יתר של מערכות אקולוגיות רבות על ידי האדם, מערכות המספקות לאדם שירותי הכרחיים, עד שחלקם הידלדלו כל כך, ויש חשש שעברו או עומדים לעבור את נקודת ה’אל חזור’. דוגמא לשירות מערכות אקולוגיות קיומי לבני האדם שנמצא בירידה מדאיגה הוא האבקת גידולים חקלאיים על ידי חרקים מאביקים, שכן ללא שירותי האבקה לא תוכל להתקיים רוב החקלאות בעולם (ראה פירוט מטה).

ישנם גורמים אנושיים רבים המשפיעים לרעה על המגוון הביולוגי העולמי ועל הדלדול שלו, העיקריים שבהם הם: אובדן, הרס וקיטוע של בתי גידול טבעיים; ניצול יתר של משאבים ביולוגיים ודיג יתר; זיהום כימי וביולוגי, בין היתר של עודפי זרחן וחנקן בקרקע; השפעת מינים פולשים על מערכות אקולוגיות והשירותים שהן מספקות לבני אדם; שינויי אקלים והחמצת אוקיינוסים הקשורים להצטברות גזי חממה באטמוספירה; עליית מפלס הים המשפיעה על הסביבה החופית. כל הלחצים האנושיים הללו על המגוון הביולוגי הולכים ומתגברים. בנוסף, כאשר גורמי לחץ אנושיים שונים מופעלים ביחד על מערכות אקולוגיות שונות, ובהן בעלי חיים וצמחים, ישנה השפעה מצטברת (סינרגיה), העלולה לגרום לנזק גדול בהרבה מאשר סיכום פשוט של השפעת כל אחד מהגורמים, שכן עמידות המערכת והמינים השונים לעמידה בלחצים נפגעת.

מספר הכחדות המוניות בעבר – לפני מיליוני שנים – מקושרות להתחממות גלובלית או שינויי אקלים. אך בשונה מבעבר, כיום קצב העלייה של ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה, ובעקבות זאת קצב ההתחממות הגלובלית ושינויי האקלים, מהירים במיוחד, באופן שאינו מתועד כלל מהעבר. הקצב המהיר של שינויי אקלים, בנוסף ללחצים האנושיים שהוזכרו לעיל, גורמים לשינויים מהירים בסביבה ובכך לא מאפשרים למרבית המינים יכולת או זמן להסתגלות לשינויים אלה. ולכן, אנו עדים להכחדה ההמונית השישית.

איור 2
Figure 2: Figure from the [Millennium Ecosystem Assessment

](http://www.maweb.org/en/index.aspx)באיור זה מתוך דוח משנת 2005 ניתן לראות כי השפעת שינוי האקלים עצמו על רוב סוגי המערכות האקולוגיות השונים לא הייתה גדולה ביחס להשפעות אנושיות אחרות במאה האחרונה כמו שינוי או הרס בתי גידול, זיהום, ניצול יתר ועוד, אך כבר אז נחזתה מגמת עלייה מובהקת בהשפעה העתידית. ואכן כיום יש עלייה דרמטית של השפעת שינוי האקלים על כל סוגי המערכות האקולוגיות.

דוח ההערכה העולמית של ה-IPBES למגוון ביולוגי ושירותי המערכת האקולוגית משנת 2019

איור זה, מתוך דוח ההערכה העולמית של ה-IPBES למגוון ביולוגי ושירותי המערכת האקולוגית משנת 2019, מציג את הגורמים הישירים המשפיעים על מערכות אקולוגיות שונות – בים, ביבשה ובמים מתוקים – לפי מידת השפעתם. לדוגמה, ניתן לראות כי ניצול יתר ישיר משפיע על המערכת הימית יותר מאשר על המערכות האחרות. האיור מציג גם דוגמאות לירידות חדות במגוון במערכות ומינים שונים בטבע.

כריתת יערות >

השמדת היערות, ללא ייעור מחודש בהיקף מספק ובצורה הנכונה, מובילה להרס של בתי גידול ושל מערכות אקולוגיות, להכחדת מינים ולהקטנת המגוון הביולוגי והגנטי. אזורים שבוראו עוברים בדרך כלל סחף משמעותי של הקרקע ושל חומרי ההזנה שבה ולעיתים קרובות הופכים לאדמה צחיחה או מדברית. דבר זה תורם להצפות, אובדן מי שתייה ומדבור.

בשנת 2013 פרסמה קבוצת חוקרים מחקר בעיתון “סאיינס” המראה כי בשנים 2000–2012, באופן עולמי, אבדו שטחי יערות של 2.3 מיליון קילומטרים רבועים (קמ”ר) ונוספו רק 0.8 מיליון קמ”ר של שטחי יער מסוגים שונים, כלומר, נוספו כ-35% בלבד של שטחי יער מתוך אלו שאבדו. בפרט, יערות טרופיים סובלים מאובדן ההולך ועולה כל שנה. שטחי יער נהרסים בקצב של כ-100 אלף קילומטרים רבועים בשנה, שטח גדול פי 5 משטחה של מדינת ישראל (22 אלף קמ”ר). חשוב לזכור כי שטחי יער חדשים וצעירים אינם דומים באיכותם ליערות ותיקים שכן ביערות ותיקים נוצרו במשך זמן ממושך מאוד קשרים מורכבים בין מערכות אקולוגיות ומגוון ביולוגי עשיר, שאינם קיימים עדיין ביערות צעירים. זאת בנוסף למחקרים מהשנים האחרונות שמראים את החשיבות הרבה באגירת פחמן דו-חמצני דווקא על ידי יערות בוגרים.

הסיבה העיקרית לבירוא ודלדול יערות היא חקלאות. חקלאות תעשייתית רחבת-היקף אחראית לכ-40% מבירוא היערות הטרופיים והסוב-טרופיים (המהווים יותר מחצי מיערות העולם והחשובים מבחינת מגוון ביולוגי). חקלאות זו מורכבת בעיקרה מתעשיית גידול בקר למאכל, גידול פולי סויה כמזון לתעשיית החי וכן תעשיית שמן דקלים שנמצא כמעט בכל מזון מעובד. סיבות נוספות לבירוא היערות הם חקלאות מקומית (33%), עיור (10%), תשתיות (10%) וכריית מחצבים (7%). לעיתים מנצלים דלדול יערות (כתוצאה מרעיית יתר, הפקת פחם-עץ לדלק, שריפות גדולות וכריתת עצים לשימוש) כדי לברא את היער כליל.

בירוא יערות על ידי תעשיית המזון מן החי, כאשר נעשה על ידי שריפת העצים, הוא אחת הדרכים שבהן תעשייה זו תורמת להתחממות הגלובלית. תעשיה זו אחראית לכ-14.5% מסך פליטות גזי החממה (5% מסך פליטות הפד”ח) הנגרמות ע”י בני אדם והיא מקור משמעותי לגזי חממה אחרים כמו מתאן, שהוא גז חממה עוצמתי פי 80 מאשר פחמן דו-חמצני ומשתחרר בנפיחות, בעיקר של בקר וצאן. על פי ארגון המזון של האו”ם, משק הבקר העולמי אחראי לכ -44% מפליטות המתאן הנגרמות ע”י בני אדם ולכ-53% מפליטות של תחמוצות חנקן. תעשיית הבקר צורכת משאבים משמעותיים הרבה יותר מכל מקורות הבשר האחרים. ייצור בשר בקר בארה”ב מצריך פי 28 יותר אדמה, פי 6 יותר דשן ופי 11 יותר מים מייצור בשר חזיר ועוף, ולכן בסה”כ טביעת הרגל הפחמנית של בשר בקר גדולה יותר ביחס לכמות קלורית שוות-ערך של בשר חזיר ועוף. כמו כן, 22-26% מהאדמה הזמינה בכדור הארץ (שאינה מכוסה קרח) משמשת למרעה ושליש מהאדמות החקלאיות משמשות למזון לחיות המשק בתעשייה.

חיות יבשה ויונקים >

על פי דוח של הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF), אוכלוסיות בעלי החוליות ירדו בממוצע ב-60% ב-40 השנים האחרונות. כ-40% מכלל הדו-חיים, 25% מכלל היונקים ו-31% מהכרישים והבטאים נמצאים באיום הכחדה. בדרום ומרכז אמריקה, אוכלוסית בעלי החוליות ירדה בממוצע ב-89 אחוזים מאז 1970, בהם יונקים, קופי העולם החדש ועוד.

כמעט 50% מהקופים (פרימטים) נמצאים בסכנת הכחדה.

על פי האיגוד הבינלאומי לשימור טבע, חצי מאוכלוסיית מיני היונקים המוכרים למדע נמצא בירידה וכחמישית – בסכנת הכחדה ברמות שונות. בין היתר, אוכלוסיית היונקים הימיים פוחתת במהירות לעבר הכחדה.

בין המינים שעלולים להיכחד או שככל הנראה ייכחדו בעתיד הקרוב לעין ניתן למנות את: טיגריס סונדה (שני מיני טיגריס אחרים כבר נכחדו); שונר איברי (ממשפחת החתוליים); שלושה מינים שונים של קרנפים (שני מינים כבר נכחדו בעשור האחרון); מין של פוקאנה – סוג של דולפין – מנהר היאנגצה (המין השני בנהר זה הוא מין הדולפין הראשון שנכחד בגלל האדם ב2006-); גמל דו-דבשתי (בבר) ו-ואקיטה, יונק ימי מאזור מקסיקו, שכיום נותרו רק כ-10 פרטים ממנו. מצבם של הוואקיטה והפוקאנה הוא דוגמא למצבם הקשה ככלל של אוכלוסיות היונקים הימיים.

מעניין לדעת כי על פי חישוב ביומסה, משקלם הכולל של יונקי בר הוא רק כ-5% מהביומסה של כלל היונקים, הכוללת את בני האדם ומשק החי (צאן, בקר, חזיר וכו’)! משק החי לבדו מהווה 60% מכלל הביומסה של יונקים על פני כדור הארץ.

אוקיינוסים ומאגרי מים >

עולם החי באוקיינוסים וכן במקווי מים מתוקים נמצא בשפל עמוק במיוחד. אוכלוסיות שונות מצטמצמות בעיקר עקב דיג יתר, זיהום, והתחממות האוקיינוסים. בתי גידול שונים נכחדים ומצטמצמים במהירות גדולה יותר מאחרים, ביניהם בתי גידול לחים (המשמשים בית למיני דו-חיים), שפכי נהר ועוד. בתי גידול לחים המהווים וסת הכרחי של האקלים העולמי, נעלמים בקצב מהיר פי שלושה מיערות.

דיג יתר ודיג תעשייתי, המתקיים ב-55% משטח האוקיינוסים, הוא גורם משמעותי להיעלמות אוכלוסיות דגים. דוח מ-2018 של ארגון המזון והחקלאות של האו”ם מצא כי הצטמקות אוכלוסיות הדגים כתוצאה מדיג-יתר עלתה ב-23% ב-40 השנים האחרונות (עד 2015). 59.9% מאוכלוסיות הדגים כבר נידוגות ברמה המרבית שהיא בת-קיימא. המצב בים התיכון עגום במיוחד. ניתוח מ-2017 מראה כי ישנו ניצול יתר של 93% (!) מהדגים שנבדקו. כמו כן, 41% מהיונקים הימיים בים התיכון ו-34% מסך אוכלוסיית הדגים נעלמו ב-50 השנים האחרונות. מחברי המאמר מזהירים מלחצים על הים התיכון שעלולים לגרום למערכת האקולוגית לקריסה ללא יכולת התאוששות.

מערכת אקולוגית ימית שסובלת במיוחד מהשפעות שינויי האקלים היא שוניות האלמוגים.

אלמוגים הם יצורים חיים המהווים בית למגוון אדיר של מינים ימיים (כגון ספוגים, סרטנים, רכיכות שונות, כוכבי וקיפודי ים, תולעים ימיות, דגי יום ולילה ולעיתים גם יונקים ימיים) ויוצרים בית גידול ומערכת אקולוגית ייחודית ובין המגוונות והחשובות ביותר בכדור בארץ. שוניות האלמוגים מספקות שירותים רבים וחשובים מאוד לאדם בהם כלכלה, חקלאות ימית, מקור לתרופות, והגנה פיזית על החוף מפני גלים, שיטפונות וסופות טרופיות, בשווי מוערך של 1.8 מיליארד דולר בשנה בארה”ב לבדה.

אלמוגים סובלים מתמותה מאסיבית כתוצאה מהתחממות האוקיינוסים, שכן כאשר השונית מתחממת, האצות הגדלות ביחסי הדדיות עם האלמוג מתות או משתחררות ממנו. 50% משונית המחסום הגדולה באוסטרליה, שונית האלמוגים הגדולה ביותר בעולם, כבר הולבנו ומתו רק משנת 2017!

על פי דוח ה-IPCC, כבר בהתחממות של מעלה וחצי יאבדו 70%–90% משוניות האלמוגים, בעוד שהתחממות של שתי מעלות לפחות, מצב המסתמן יותר ויותר סביר, תגרום להיעלמותן של כל שוניות האלמוגים בעולם (> 99%), כלומר, בעתיד הלא רחוק, סביר שכמעט ולא יהיו שוניות אלמוגים חיות בעולם. כבר היום, כרבע מהשוניות בעולם נחשבות ככאלו שניזוקו ללא יכולת תיקון.

אוכלוסייה נוספת שנמצאת בסכנה כתוצאה מהתחממות הימים היא הפיטופלנקטון – אצות זעירות, שלמעשה מהווה את בסיס מארג המזון באגמים ובאוקיינוסים ואת ה’ריאות’ של האוקיינוסים. הפיטופלנקטון מייצר חמצן בתהליך הפוטוסינתזה (הטמעה), כל כך הרבה חמצן שמדענים מעריכים כי 50-80% מייצור החמצן בכדור הארץ מגיע מהאוקיינוסים, כאשר רובו של ייצור זה הוא מהפיטופלנקטון הימי. רוב החמצן נצרך בחזרה על ידי החי הימי, ובכך מתאפשרים המשך החיים באוקיינוסים. במחקר שפורסם לאחרונה מדווח שחלה ירידה של כ-10% ביצרנות הפיטופלנקטון באוקיינוס האטלנטי הצפוני מאז אמצע המאה ה-19, זאת בהתאמה לעלייה בטמפרטורת המים והירידה העונתית בערבוב בין שכבות המים. כיוון שהפיטופלנקטון בבסיס מארג המזון, עלולה להיות לכך ׳השפעת דומינו׳ דרמטית על כל המערכת האקולוגית הימית.

גם מינים שונים של דו-חיים (צפרדעים, קרפדות,סלמנדרות וכדומה) רגישים לשינויי חום (ולחות) בסביבת גידולם בשל הביצים נטולות הקליפה שלהם, החדירות הגבוהה של עורם ומחזור החיים המיוחד שלהם (במים ועל פני היבשה). לפחות שליש מתוך 6000 מיני הדו-חיים המוכרים כיום, נמצאים בסכנת הכחדה – יותר מכל מחלקה אחרת בעולם החי. ישנן מספר סיבות מורכבות לירידה הדרמטית הזו, ובהן צמצום וקיטוע בתי הגידול הלחים וזיהומים כימיים, אך יש כיום בסיס מוצק להשערה שלשינויי האקלים יש חלק נכבד בכך.

גם רמת החומציות (pH) המשתנה באוקיינוסים בעקבות העלייה בריכוז פחמן דו-חמצני באמטוספירה משפיעה על מערכות אקולוגיות ימיות. ככל שריכוז הפד”ח עולה באטמוספירה, כך ריכוז מומסיו יעלה גם בים והחומציות תעלה. דרגת החומציות (pH) ירדה במהלך 30 השנים האחרונות בממוצע ב-0.018 יחידות כל שנה (כלומר, החומציות עלתה).

השפעת החומציות על מארג המזון הימי אינה פשוטה; מצד אחד, יצורים ימיים רבים המהווים את בסיס מארג המזון בונים שלד או קונכיה מגיר (לדוגמא אלמוגים). עלייה בחומציות המים גורמת להתמוססות קונכיות, שריון ושלדים גירניים ועלולה למנוע את הבנייה של שלד חדש. מאידך, יותר פחמן דו-חמצני מומס עשוי להאיץ גדילה של עשב ים. בכל מקרה, ברור כי לשינוי החומציות במים תהיה השפעה דרמטית על המערכת האקולוגית הימית.

למעשה, החמצת האוקיינוסים כיום מתרחשת בקצב גדול פי 10 מכל קצב שנחווה ב-300 מיליון השנה האחרונות, ועד סוף המאה תגיע ההחמצה לרמה שחיות ימיות לא חוו זה 14 מיליון שנה, עלייה של 150% בחומציות וסכנה ממשית ליכולת של מערכות החיים הימיות להתאקלם.

סכנה נוספת לחי והצומח הימי הוא מיקרו-פלסטיק שנמצא הלכה למעשה בכל מקום בסביבה הימית. פלסטיק ישן (לדוגמה שקיות, בקבוקים) המושלך כפסולת ומגיע בין היתר לים, עובר תהליכי פירוק בהם הוא מתפורר לחתיכות מזעריות יותר ויותר הנקראות מיקרופלסטיק. מכיוון שמדובר בחומר סינתטי, פלסטיק אינו יכול להתכלות. גודל המיקרו-פלסטיק נע בין גודל של גרגר אורז לזה של וירוס. הוא נמצא באוקיינוסים, אגמים, אדמה ואף מרחף באוויר. מחקרים אחרונים גילו מיקרופלסטיק גם בעומק האוקיינוס ואף במשקעים תחתיתו. מיקרופלסטיק מגיע לאוקיינוסים גם מהתפוררות סיבי בגדים העשויים מחומרים פלסטיים סינתטיים.

הסכנות הטמונות בפסולת פלסטיק באוקיינוס לבעלי חיים ימיים הן חנק, זיהום או פציעה כתוצאה מהסתבכות בפלסטיק, הרעבה או חנק פנימי כתוצאה מאכילת פלסטיק, וכן כניסה של מינים פולשים (גם חיידקים) על הפסולת.

בנוסף, בשנים האחרונות ישנה הבנה שפלסטיק בים עשוי לשחרר כימיקלים המשבשים את המערכת ההורמונלית (אנדוקרינית) ובכך לעכב גדילה ורבייה ולגרום לצמצום אוכלוסיות של בעלי חיים ימיים, זאת בנוסף לזיהום כימי רב נוסף שכבר נמצא באוקיינוסים.

דוח של האו”ם מצא שזיהום פלסטיק בים גדל פי 10 מאז 1980 ומשפיע על 267 מינים לפחות, ביניהם 86% מצבי הים, 44% מציפורי הים, ו-43% מהיונקים הימיים. לפחות 90% מכל עופות הים בולעים פלסטיק ובמחקר אחר שנעשה על צבי ים, בכולם (100%) נמצאו שרידי פלסטיק.

חרקים וחסרי חוליות >

לחרקים תפקיד קריטי במאגרי המזון האקולוגיים ובהאבקה של יבולים חקלאיים. כ-90% מצמחי הבר הפורחים, וכ-35% מהיבולים החקלאיים תלויים במאביקים.

יש ראיות חזקות לכך שאוכלוסיות חרקים רבות נמצאות בסכנה ממשית ובצניחה ברחבי העולם. סיבות משוערות הן אובדן של אזורי מחיה, ריסוסים כימיים חקלאיים, מינים פולשים ושינוי האקלים. להלן מספר דוגמאות הממחישות את המצב הקריטי בו חרקים וחסרי חוליות נמצאים.

לפחות אחת מכל 10 דבורי בר באירופה עומדת בפני הכחדה. הדבורים נחשבות למאביקים החשובים והיעילים ביותר ועל כן היעלמותן המהירה גורמת לחשש רב.
מחקר בגרמניה עקב אחר אוכלוסיות חרקים במשך 27 שנה ומצא צניחה דרמטית של 76% בביומסה של חרקים מעופפים. אחד החוקרים סיכם כך: “נראה שאנחנו הופכים שטחי אדמה עצומים לבלתי ראויים למחיה עבור מרבית צורות החיים, וכרגע אנחנו בדרך לארמגדון אקולוגי. אם אנחנו מאבדים את החרקים, אז הכול הולך לקרוס.”

מחקר נוסף מצא שמספרי הפרפרים צנחו בלמעלה מ-80% ב-130 השנה האחרונות. החוקרים סיכמו ש“החקלאות התעשייתית פשוט אינה משאירה מקום לטבע”. בשנים האחרונות נחקרת יכולתם של הפרפרים להוות סמן ביולוגי לבריאות הסביבה ולשינויים אקולוגיים ואקלימיים, כיוון שמדובר בחרקים רגישים במיוחד לשינויים בסביבתם המגיבים בצורה מהירה לשינויים קטנים.

דוגמא נוספת למצבם העגום של החרקים היא תולעי אדמה שאוכלוסייתן עצמה חווה צניחה של 80% ויותר כתוצאה משימוש אינטנסיבי בכימיקלים בשדות חקלאיים וכיוון שכך אינן יכולות לפצות על אובדן שכבת הקרקע העליונה כתוצאה מחקלאות אינטנסיבית וסחף קרקע. מינים אחדים של תולעים נכחדו וייתכן שמינים רבים נוספים מתקדמים בכיוון זה גם הם.

חלק רביעי: הדחיפות

מבוא >

הן המדע המתפרסם והן IPCC נוטים להמעיט בהערכת החומרה של איומים והמהירות שבה הם עלולים להתממש. גם לפי הערכות זהירות, המשך ההתחממות בלתי-נמנע, וככל שנפעל באופן המקיף והמהיר ביותר, נוכל לבלום אותה ברמה נשלטת יותר ולהגביל את ההשלכות. הבנת המורכבות של התופעה והמנגנונים המאפיינים אותה ומקשים על חיזוי מלא מביאה למסקנה שיש להניח שהדברים יתרחשו מהר יותר ובעוצמה רבה יותר מכפי שמציעות התחזיות המבוססות על הנתונים שבידינו.

“שינוי האקלים מאיץ באופן מהיר ומסוכן יותר מזה שרובנו בקהילייה המדעית צפינו, או שה-IPCC הציג בדוח שלו ב-2007.” סר ג’ון הוטון (John Haughton), נשיא משותף לשעבר של הפאנל הבין-ממשלתי למשבר האקלים, מנהל לשעבר של סוכנות חיזוי מזג האוויר Met בבריטניה, 2008.

“כל מה שצפוי לקרות כתוצאה ממשבר האקלים העולמי הנגרם מגזי חממה לא רק מתרחש, אלא מתרחש מהר יותר מכפי שכולם חזו.”
ג’ון הולדרן (John Holdren), מדען ויושב ראש משרד מדיניות המדע והטכנולוגיה של הבית הלבן. לשעבר פרופסור לענייני מדיניות סביבתית באוניברסיטת הרווארד.

“אנו לומדים שקיימים גורמים שלא היינו מודעים אליהם בעבר ועלולים להעצים את ההשפעות של משבר האקלים הנגרם על-ידי בני-אדם… המדע טוען יותר ויותר כי השלכות רבות מתרחשות מוקדם יותר ובתנופה גדולה יותר ממה שנצפה.”
2017, מייקל מאן, (Michael Mann), מכללת Penn State

לדוגמה, הקרח בים הארקטי מצטמצם בקצב של 12.8% בעשור. קרח זה צפוי להיעלם בקיץ כמעט לחלוטין החל מאמצע המאה ה-21. אנו עלולים לאבד את כיסוי הקרח בקיץ כבר ב-2030, מוקדם בהרבה מכפי שהעריכו כמעט כל הסימולציות של מודלים שונים של שינויי האקלים. כך על-פי פרופ’ מארק סרז (Mark Serreze), מנהל המכון הלאומי של ארה”ב למידע על שלג וקרח.

לולאות משוב חיוביות >

לולאת משוב, בהקשר של שינויי האקלים, היא מעין מעגל קסמים, תופעה הנגרמת מההתחממות ומאיצה או מאיטה נטיית התחממות. לולאת משוב חיובית (מחזקת) תאיץ עלייה בטמפרטורה, בעוד שלולאת משוב שלילית תאט אותה. לדוגמה, הפשרת קרחונים – כיון שקרח הוא בהיר ובעל החזר גבוה, חלק ניכר מאור השמש שפוגע בו, מוחזר לחלל ובכך מצטמצמת ההתחממות. אך ככל שהעולם מתחמם, יותר קרח נמס ובכך נחשפת אדמה כהה או נחשפים מים. יותר אור שמש נבלע, וכתוצאה מכך, החום עולה, מה שמוביל לעוד קרח מופשר וחוזר חלילה. ישנן לולאות נוספות – הקשורות לקרינה מאדמה וקרח-עד, למשל, ולשינויים באידוי האוקיינוסים – שקיומן משוער או מוערך. בכל המקרים הללו מדובר על מערכות מורכבות, ושילובן במערכת ההתחממות הגלובלית הופכת אותן למורכבות עוד יותר. חלקן כבר פועלות, ואחרות צפויות להיכנס לפעולה בעתיד.

תצפיות ומודלים שונים מצביעים על כך שתופעות של משוב חיובי הן המכריעות בעניין ההתחממות. משובים חיוביים גדולים עלולים להוביל להשפעות פתאומיות או בלתי-הפיכות, בתלות בקצב ובעוצמה של שינוי האקלים.

לדוגמה, תהליך ההפשרה של הפֶּרְמָפְרוֹסט – הקרקע הקפואה תמיד המשתרעת על-פני מרחבים עצומים בקווי-הרוחב הצפוניים של היבשות, החוג הארקטי. קרקע זוֹ אוצרת בחובה כמאה מיליארד טונות של פחמן. ככל שהיא מפשירה כתוצאה מההתחממות, היא משחררת מאגרים אלה לאטמוספירה, והם מאיצים את ההתחממות.

אוויר חם יותר, פירושו יותר אדי מים באטמוספירה. אדי מים, גם הם גז חממה, וכך התרבותם מאיצה עוד את ההתחממות, וחוזר חלילה.

המשמעות הרחבה של תופעות שונות עשויה להיות קשה לתחזית עקב המורכבות העצומה של המערכת האקולוגית והאקלימית העולמית. כך לדוגמה, עליית הטמפרטורה והחומציות של מי האוקיינוסים צפויה להשפיע על שרשרת המזון בהם עד ליצורים שבראשה, ובהם הלווייתנים. לאלה יש תרומה משמעותית בערבול מי האוקיינוסים. לערבול זה יש מספר תפקידים. אחד מהם הוא העלאת פלנקטון מת ששקע לקרקעית האוקיינוס והעברתו למקומות דלים במזון, לטובת בעלי-חיים שניזונים ממנו. תפקיד שני הוא ערבול של שכבות המים השונות. זה משפיע הן על ספיחת הפחמן הדו-חמצני מהאוויר במים. יתרה מכן, שינוי האקלים צפוי להעצים את שיכוב האוקיינוס, וכך הערבול נעשה נחוץ עוד יותר.

למשוב החיובי יש תפקיד גם בהגעה לנקודות-מפנה ולמה שקורה אחריהן.

נקודות-מפנה >

מערכת האקלים כוללת נקודות-מפנה שברגע שחוצים אותן שינוי האקלים מואץ משמעותית. ארבע נקודות-המפנה העיקריות הן: 1. הפשרת קרח-העד הארקטי בשל העלייה בטמפרטורות. 2. בירוא יערות האמזונס עד לנקודת האל-חזור. 3. התחממות מי האוקיינוסים עד לרמה של הרס המערכות האקולוגיות הימיות – זו תגרור הצפות בשל עלייה במי הים. 4. הפשרת הקרחונים תגרור הצפות בשל עלייה במפלס מי הים. כמו-כן, היא תביא להרס של אזורי חוף, ולכך תהיינה השלכות של התחממות נוספת – משוב חיובי.

בירוא יערות האמזונס נמשך בקצב מואץ למטרות חקלאות והפקת עץ. נקודת המפנה תהיה כשלא יישארו מספיק עצים כדי לקיים את משטר הלחות האופייני לאקלים הייחודי של האמזונס. בנקודה זו ישתנה האקלים ויהפוך יבש יותר. הקרקע תחדל אף היא לאפשר קיום של יער-עד. לא ידוע באיזה אחוז של בירוא היערות נגיע לנקודת-מפנה זו. ההערכות נעות בסביבות 30%, וזה עלול לקרות בקרוב, כיוון שעד כה איבדנו 17%. בעוד שכיום יערות אלה פולטים וסופחים פחמן בכמויות שמאזנות זו את זו, כרסום בשטח היערות וההתחממות עצמה גורמים להפחתה ביכולת הספיחה שלהם. כך פוחתת תרומתם לאיזון פליטות היתר של האנושות, ומתחזקת ההתחממות.

להתמודדות עם חציית נקודות-מפנה שכאלה עלולה להיות עלות אדירה, שלא תמיד הובאה בחשבון משום שתהליכים מסובכים אלו לא תמיד שולבו במודלים של השפעות שינויי האקלים. עלייה של 3 מעלות עד 2100, פירושה, לפי הערכות, עלויות של 70 ביליון דולר להתמודדות עם ההשלכות עד שנת 2300. גם ההבדל בין חציית הרף של 2 מעלות לבין בלימת ההתחממות ב-1.5 מעלות משמעותי מבחינה זו – 34 ביליון דולר לעומת 25 ביליון, בהתאמה.

עקרון הזהירות המונעת >

קיימים תרחישים מדעיים שונים הצופים את ההתחממות על-פי ריכוזם של גזי החממה באטמוספירה. הסכם פריס משנת 2015 קורא לממשלות לפעול לבלימת ההתחממות מתחת ל-2 מעלות כדי לאפשר התמודדות עם ההשלכות. אולם לכל תרחיש כזה יש הסתברות להתממש (בהתקיים התנאים המתאימים). כך לדוגמה, פעולה נחושה ומהירה ממש צפויה להגביל את ההתחממות ל-1.5 מעלות גם בטווח הארוך, אולם אם לא נגביל את הפליטות, קיימת הסתברות של 50% שהתתחממות תגיע ל-1.5 כבר ב-2050, ובמקביל, קיימת הסתברות של 5% להתחממות של 3 מעלות עד 2050. כאמור, ההבדל בהשלכות בין שני המקרים עצום. אך האם מדובר בסיכוי זניח להתממשות התרחיש החמור יותר? ובכן, הסתברות של 5% עשויה להיראות נמוכה, אך היא שקולה לעלייה על מטוס עם סיכוי של אחד לעשרים שיתרסק. האם היינו מסתכנים בכך? כל שכן כשמדובר בכלל מערכת החיים הפלנטרית.

אם כן, נקיטת עקרון הזהירות המונעת בהקשר זה, פירושה שלמרות שיש סיכוי של 95% שהתרחיש החמור לא יתממש, כדאי לנו להתאמץ ולמנוע אותו. עיקרון זה אומץ ע”י האו”ם באמנה בינלאומית למען הטבע כבר בשנת 1982 במסגרת חמישה עקרונות לשמירה על הטבע בהתנהלות האדם. זה כמו לשאול את עצמנו באיזה שלב להתערב כשילדים משחקים בפראות על קצה של צוק.

הזמן הוא עכשיו

“שינוי האקלים הוא בעיה קולקטיבית הדורשת פעולה קולקטיבית שהאנושות מעולם לא עשתה כדוגמתה.”

נעמי קליין

זוהי קריאה לפעולה . זוהי קריאה ליציאה מנפרדות.

הצטרפו אלינו!

אין לנו 30 שנים להשיב את המצב לאחור, ולכן 2050 היא לא מה שאנחנו מבקשות כיעד. אין שום הבטחות כשמדובר בעניין כה מורכב כלחזות השפעות של שינויי אקלים. קביעה של תאריך יעד רחוק היא כמו לנסות לחשב מתי בדיוק להתערב כשאני צופה בחבורת ילדים קטנים שמשחקים ליד קצה צוק. כשאסון הוא אפשרות הולכת וקרבה, לא מחשבים כמה זמן אפשר לחכות לפני שפועלים, אלא עושים הכול כדי להתערב, החל מאותו רגע – מה שידוע כעקרון הזהירות מראש. ככל שנחכה עד שננקוט בפעולה עמוקה וגורפת, גדל הסיכון שנעורר לולאות משוב חיובי ונצעד בדרך בלתי-הפיכה ל”כדור-ארץ רותח” (hothouse earth). זהו מצב שכדור-הארץ לא היה בו מעולם במהלך שנות קיומה של האנושות, ובני-אדם אינם ערוכים לחיות בו. אין דרך ידועה, בוודאי לא בטווח הנראה לעין, לחזרה ממצב זה לתנאים המוכרים שבהם התפתחה הציוויליזיציה שלנו.

ברור שלא היה עלינו לתת לדברים להגיע למצב כה גרוע. יותר ממחצית כלל הפליטות בהיסטוריה התרחשו ב-25 השנים האחרונות. בזמן שהממשלות שלנו דיברו על התמודדות עם הבעיה, המצב הוחמר אף יותר. אסור לאפשר לממשלה להמשיך לזרוק את הכדור רחוק על ידי קביעת תאריך היעד לסיום ההתבססות על פחמן ל-2050. אנו חייבות להתחיל לפעול עכשיו. המטרה של 2025 מכריחה אותנו לעשות זאת, בעוד זו של 2050 מביאה אותנו לעתיד קודר.

עלינו לפעול מהר ככל האפשר. כבר איחרנו את המועד למניעת הרס המוני ואבדן חיים. בצורות, הצפות, שריפות וסופות כתוצאה מהתמוטטות האקלים נעשו תכופות וחמורות יותר בשל דרך החיים שלנו, והן הורגות אנשים והורסות קהילות ברגעים אלה. כעת השאלה היא האם באפשרותנו לפעול בזמן כדי לצמצם את הנזק, בתקווה למנוע את האימה של התרחישים הגרועים ביותר. לפי רוב העדויות, הזמן העומד לרשותנו קצר מאוד. 2050 זה דור אחד מאוחר מדי. זה יהיה בלתי נסלח, וככל הנראה קטסטרופלי לחלוטין.